טענת "העדר צלילות דעת" המצווה בעת עריכת הצוואה, כעילה לביטול הצוואה, הינה עילה הנפוצה בבקשות המוגשת במסגרת ההתנגדויות לקיום צוואה.

​

מדובר בבחינה עובדתית של מצב המצווה בעת עריכת הצוואה.

 

בחינה זו, שלא מוגדרת במפורש בחוק, פורשה ע"י כב' השופט (בדימוס) אהרון ברק:

“אין זה רצוי, כי אנו נקבע בו מסמרות. המחוקק קבע אך הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון, אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו… המשקל, שיינתן לשיקולים אלה ואחרים, הוא דבר המשתנה מעניין לעניין, על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.”

​

מפסיקתו עולה, כי יש לבחון שלושה שיקולים:

1. מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה

2. מודעות המצווה להיקף רכושו וזהות יורשיו

3. מודעות המצווה לתוצאות עשיית צוואה על יורשיו.

​

הפסיקה קובעת, כי חזקה על מצווה כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה.

על הטוען כי מועד עריכת הצוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה, הנטל להוכיח טענתו, כאשר אין די בהעלאת ספקות גרידא אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות. בחינת השאלה אם ידע מצווה או לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, היא לעולם בחינה עובדתית בנסיבותיו של כל מקרה.

 

בפסיקה נקבע כי לא תתקבל טענה בדבר אי-כשרות מצווה לערוך צוואה, אלא אם הביא הטוען ראיות ממשיות ברורות, המלמדות על מצב הבנת המנוח ביום עריכת הצוואה.

ספק בלבד בעניין חופשיות רצונו של המצווה אין די בו להביא לפסילת הצוואה.

​

אין באמור לעיל כדי להות ייעוץ משפטי ויש להיוועץ עם עו"ד מטעמכם לפני כל פעולה.

​